רש"י על שבת קנ״ז א:ה׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבת קנ״ז ע״א:ד׳ רש"י על שבת קנ״ז ע״א:ו׳ »

5 מַתְנִי׳ מְפִירִין נְדָרִים בַּשַּׁבָּת, וְנִשְׁאָלִין לִנְדָרִים שֶׁהֵן לְצוֹרֶךְ הַשַּׁבָּת. וּפוֹקְקִין אֶת הַמָּאוֹר, וּמוֹדְדִין אֶת הַמַּטְלֵית, וּמוֹדְדִין אֶת הַמִּקְוֶה. וּמַעֲשֶׂה בִּימֵי אָבִיו שֶׁל רַבִּי צָדוֹק וּבִימֵי אַבָּא שָׁאוּל בֶּן בָּטְנִית שֶׁפָּקְקוּ אֶת הַמָּאוֹר בַּטָּפִיחַ, וְקָשְׁרוּ אֶת הַמְּקִידָּה בְּגֶמִי לֵידַע אִם יֵשׁ בַּגִּיגִית פּוֹתֵחַ טֶפַח אִם לָאו, וּמִדִּבְרֵיהֶם לָמַדְנוּ, שֶׁפּוֹקְקִין וּמוֹדְדִין וְקוֹשְׁרִין בְּשַׁבָּת.

פירוש רש"י על שבת קנ״ז א:ה׳

5 מתני' מפירין - בעל לאשתו:

6 ונשאלין - לחכם:

7 שהן לצורך השבת - כגון שנדר שלא לאכול היום:

8 ופוקקין את המאור - כרבנן דאמרי לעיל שבת דף קכה: פוקקין פקק החלון:

9 ומודדין את המקוה - במדה שיהא שם עמוק שלש אמות מים ורוחב אמה על אמה:

10 ואת המטלית - שתהא שלש על שלש אצבעות כגון אם היתה טמאה ונגעה בטהרות:

11 בטפיח - פך של חרס וחבירו בפי"ז דף קכה: זמורה שהיא קשורה בטפיח ממלאין בה בשבת:

12 מקידה - כלי חרס:

13 לידע אם יש בגיגית פותח טפח - בגמרא מפרש לה:

14 ומודדין - להתלמד על דבר הוראה:

15 וקושרין - קשר שאינו של קיימא אפילו לכתחילה:

« רש"י על שבת קנ״ז ע״א:ד׳ רש"י על שבת קנ״ז ע״א:ו׳ »